כמה מילים על מתן פרסים לילדים
"אם לא תתני לי שלוק, אני לא אאסוף את הצעצועים !" התריס בנה הצעיר של חברתי הטובה. לא ניתן היה להתעלם מההלם על פניה .. "כשאנחנו היינו ילדים", היא אמרה לי , "מישהו נתן לי מתנה על כך שסידרתי את החדר ?!" אז מה קורה פה בעצם ? , וכיצד נכון לפעול ?
אפשר להסכים על כך, שמשהו בתרבות שלנו התקלקל עם השנים בכל הנוגע לנושא הזה. וגם אנחנו, המבוגרים אשר לא זכו לתגמול בגין כל התנהגות שגרתית יותר או פחות בחייהם, גם אנחנו נוטים להדבק קצת בקלקול הזה, וללא משים, נוטים להכניס אותו אלינו הביתה, או לגן. "אם תאכל את כל מה שיש בצלחת תקבל קינוח " "מי שרוקד הכי יפה יקבל הפתעה!" "מי שמגיע ראשון יקבל …." "אם תצחצח שינים כל ערב תקבל מתנה!" ו-"פיפי פרס", כבר אמרנו ? ….
מדוע אנחנו משתמשים בשיטה הזאת? בבית או בגן?
ראשית, מתוך הצורך לשלוט באופן מוחלט במתרחש. מתוך חוסר רצון להתמודד עם 'סרבנות', או מן העבר השני – מתוך חוסר אונים (כאשר אנו חשים ש'לא מקשיבים' לנו ננקוט ב'אם-אז') ובעיקר, מתוך רצון "לתקתק" דברים….לעבור למשימה הבאה… אם כך, די ברור מדוע הזאטוט התריע שאם לא יקבל שלוק, הוא לא יאסוף את הצעצועים.
מה כן עושים ? משנים!
-קבלו החלטה לשנות את המצב. -שמשו דוגמא אישית ( האם אתם חומריים ? ….) -קחו כמה שניות לפני משפט שעלול להסתיים באם-אז. חשבו מראש מה יהיה הצעד הבא אם תקבלו תגובת סירוב מצד הילד. -מה אפשר לעשות במקום ? ללמד תוצאות טבעיות והגיוניות. זהו תהליך, זה לא יוטמע בפעם או פעמיים. על כן, גננות והורים – תתאזרו בסבלנות… ביקשת מהילדים בגן להחזיר את הצעצועים למקום לפני ארוחת הצהרים. נתקלת בחוסר שיתוף פעולה או סירוב ? תוכלי להסביר להם : אם נספיק לאסוף את כל הצעצועים, נוכל לקרוא את הסיפור שאתם אוהבים! ומכאן – יהיה שיתוף פעולה, הילדים זכו בסיפור. לא היה שיתוף פעולה ?….הילדים הפסידו סיפור. לאורך זמן, תראו שינוי, ובוודאי לא תשמעו מהזאטוט משפטים כמו "אני לא אשב אם לא תתני לי…."
בהצלחה
שלכן,
מיכל הרפז