Children's Toys

מאמרים

לפני שאומרים את ברכת הגומל

חוק חינוך חינם לגילאי שלוש העלה בעיה שהמחוקק לא נתן את דעתו עליה: מה עושים עם הילדים בגן שעדיין לא נגמלו מחיתולים? על מי החובה לטפל בהם: האם הסייעת צריכה לעשות זאת פיזית? האם יש לקרוא להורים? ומה תפקידה של הגננת בתוך כך? ובינתיים חסרים גם התנאים הפיזיים הנדרשים ואין הדרכה מספקת לצוות. את כל אלה יש לפתור במהירות.

מאת: מיכל הרפז פורסם ב'הד הגן' גליון א תשע"ה בעקבות החלת חוק חינוך חינם לגילאי 3 בגני הילדים, נוצר משבר גדול במשרד החינוך בהתייחס לגיל הרך. משבר זה נוצר כחצי שנה לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית, כתוצאה מהחלטת ראש הממשלה ליישם את החוק. משמעותו של החוק היא, שכל ילד, שמלאו לו שנתיים ועשרה חודשים בחודש ספטמבר, רשאי להצטרף למערכת החינוך הציבורית, ללא תשלום. כתוצאה מכך התאפשרה קבלתם לגן של ילדים רבים שעדיין אינם גמולים. דבר זה יצר בעייתיות בהתמודדות היום יומית בגני הילדים בכלל ובהקשר של ההתייחסות לנושא הגמילה מחיתולים בפרט. לב הבעיה בהקשר הספציפי של גמילה מחיתולים נובע מהעובדה שבשנים האחרונות עלתה משמעותית כמות הילדים שנכנסו לגן כשהם אינם גמולים מחיתולים. מערכת החינוך לא הייתה ערוכה לקליטה של כמות כה גדולה של ילדים שאינם גמולים. למעשה, מדיניות משרד החינוך בנושא זה והנחיותיה הן כלליות מדי ואינן מספקות פתרונות אופרטיביים, הן מבחינת הפיקוח וההדרכה לגננות והן מבחינת ההנחיות להורים. ניתן ללמוד על מורכבות הבעיה מתוך בחינת העדויות הבאות, המציגות את נקודות המבט השונות כפי שהן באות לידי ביטוי בשטח.

מנקודת מבטה של גננת:

הגננות הן אלו שנושאות בנטל שנוצר מיישומו של החוק והן הגורם המהותי שנמצא בנקודת החיכוך בין הגורמים המעורבים: הסייעת, הילדים וההורים. עוד על הבעיה ניתן ללמוד מראיון שערכתי עם גננת: – מהם הקשיים שאת חווה כשאת מקבלת ילדים שאינם גמולים? "מגיעים אלי לגן ילדים בני שנתיים ועשרה חודשים עד בני שלוש בקירוב, שלא נגמלו. עם תחילתה של הרפורמה התבקשנו על ידי הפיקוח להחליף לילדים אלה חיתולים במהלך היום על פי הצורך. בפועל, כ־50 אחוז מהילדים נכנסים לגן כשהם אינם גמולים, ולאורך כל היום הסייעת מתמקדת בהחלפת חיתולים, היא מתוסכלת מכך עד עמקי נשמתה, ותחושות אלו עוברות לילדים ולהורים. יתרה מזאת, אין לנו בגן תנאים פיזיים כמו חדר שירותים רחב המכיל כיור לשטיפה ושידת החתלה. אני נמצאת בתחושה של כאוס, כאשר ההתעסקות בטיפול היא בראש מעיניי. תחושה זו מתישה אותנו מאוד וכמובן משפיעה על קליטת הילדים לגן. "כל נושא הטיפול בילדים והחתלתם אינו חלק מתוכנית הלימודים בסמינר, ומבחינתי, אין לי כל רצון לעסוק בטיפול. מצב זה גורם לאי שקט בגן ולתחושה של לחץ, הסייעת שלי לא רגועה, ובעיקר הילדים אינם רגועים". – נעזרתם בהדרכה מטעם הפיקוח ? "נשלחו אלינו מדריכות פדגוגיות של משרד החינוך כדי לתת לנו הדרכה מקצועית, אולם חשתי שחסר להן ידע איך לגמול נכון את הילדים. עד היום אני חשה שאין לי דרך ברורה כיצד לבצע את תהליך הגמילה. לגבי סיוע מטעם העירייה, למזלנו הרב, עד דצמבר הם נותנים לנו סייעת נוספת, אבל חברותיי בערים אחרות לא קיבלו אפילו את זה". – אם אני זוכרת נכון, עם יישום רפורמת "אופק חדש" יושמה גם רפורמת חוק חינוך חינם לגיל הרך? "את צודקת. מה שקרה בפועל הוא שהילדים נקלטו צעירים מאוד (פחות מגיל 3), ובשל רפורמת 'אופק חדש' הונהג בגן יום לימודים עד השעה 14:00 במקום עד השעה 13:20. המעבר והקליטה במסגרת לימודים חדשה הצריכו מהילד הסתגלות לשינויים חדשים, כמו שינוי בשעות השינה, שהייה בגן עם 35 ילדים, גננת וסייעת, וסדר יום שונה. בגן הפרטי הם היו הולכים לישון למשך שעתים החל מ־13:00; בגן שלנו הם היו צריכים לתפקד עד השעה 14:00 ללא ארוחת צהריים. מצב זה הקשה מאוד על הילדים, כך שהייתי מוצאת אותם נרדמים על הכסא במהלך המפגש. נאלצתי לאפשר לילדים לשכב בכל פינה בגן, אם על הספה בפינת משק הבית או על השטיח, ואף קניתי שלושה מזרונים שיאפשרו לכמה שיותר ילדים לנוח. "בפועל, השילוב של הרפורמה עם 'אופק חדש' גורם לנו להתעסק בהחלפות אינסופיות ובהאכלת הילדים בזמנים קבועים, במקום לעסוק בעשייה חינוכית. זה גורם לי תסכול רב". – כיצד ההורים מקבלים את העובדה שילדיהם נכנסים לגן בלתי גמולים כאשר הם יודעים שהגן אינו ערוך מבחינת כמות כוח האדם והתנאים הפיזיים, וכל זאת בגן המכיל 35 ילדים? "אני מרגישה שהשמחה של ההורים מלווה בחרדה. מצד אחד, ההורים שמחים על האפשרות שניתנה להם מטעם המדינה – לשלוח את ילדיהם לגן, בחינם. מצד שני, ההורים של הילדים שאינם גמולים חרדים מאוד, וקשה לי לבנות איתם תהליכי אמון ובטחון כדי שיחושו שילדיהם נמצאים במקום בטוח ושהגן עונה באופן אופטימלי על צרכיהם, הן הפיזיולוגיים והן הרגשיים. ההורים, ללא ספק, חשים לחץ בכל הקשור לגמילה. "לצערי, אין מדיניות ברורה של משרד החינוך בכל הקשור להחלפת חיתול מצואה, יש גנים שלא נעים להם מההורים והם מחליפים, ויש שקוראים להורים שיחליפו לילד. חשוב לי לציין כי הקריאה להורים אינה נובעת מעצלנות כזו או אחרת, אלא משום שאין לנו תנאים פיזיים לקיום החלפות חוזרות ונשנות לכלל הילדים שלא נגמלו. "יתרה מזאת, בזמן שהסייעת שלי מחליפה צרכים אישיים, אני נשארת לבד בגן/בחצר עם 34 ילדים. בתחילת השנה נאלצתי לומר להורה של ילד בן שנתיים ועשרה חודשים כי לא יוכל להישאר בגן בזמן תהליך קליטת ילדו. ההורה התקשה לקבל את דבריי מתוך חרדה לילד כיצד זה יחוש כשהוא 'מפספס' ועליו להמתין בבושת פנים להורה או למי מטעמו שיבוא ויחליף לו. "אני יודעת שלא כל הרשויות מתנהלות באופן זהה, וזו בעיה. ברגע שאין מדיניות ברורה בכל הרשויות, המסרים אינם אחידים וברורים. בחוזר מנכ"ל אומנם כתוב שעל הסייעות להחליף את החיתולים לאורך כל השנה – אך הן לא נשמעות לכך. כתוצאה מכך, אנחנו יודעות כי יש קונפליקטים רבים בין הגננת לסייעת, האם על הסייעת להחליף חיתול או לא, האם היא חייבת להחליף חיתול הספוג בצואה או רק בשתן. יש סייעות שמתנגדות ולא מוכנות לשמוע על כך. אני מוצאת גננות צעירות שלא מצליחות להתמודד עם הסייעת שלהן וכתוצאה מכך הן מחליפות בעצמן את החיתול. "הייתי שמחה למצוא דרך להפחית את כמות הקונפליקטים בינינו, אבל אני יודעת שכל עוד לא תיבנה מדיניות ברורה, הקונפליקטים על רקע ההחלפות יימשכו. וחבל, כי בסופו של דבר הילדים משלמים את המחיר הרגשי והמקצועי. הרגשי – כי רמת הסבלנות שלנו נמוכה; המקצועי – כי רמת הפניות הרגשית של הצוות אל הילדים היא נמוכה, וכתוצאה מכך יכולת הלמידה נפגעת בהתאמה".

מנקודת מבטה של סייעת:

– כסייעת שעובדת בגן למעלה מ־15 שנה, איך את מרגישה כאשר את נדרשת להחליף חיתול בגן? "נאמר לנו בעירייה שעד סוכות עלינו להחליף חיתולים. בפועל, אני מחליפה חיתולים לאורך כל השנה. אני מתוסכלת מאוד מהמצב. אני מרגישה שיש חוסר הגינות כלפי הסייעות בתפקיד שנכפה עלינו. אני לא רוצה להחליף חיתולים ולנקות ישבנים. אני מרגישה שאנחנו נמצאות בדרך ללא מוצא, ואני לא אופטימית. ההורים מרגישים את התסכול ואומרים שאנחנו 'עושות להן פרצופים'".

מנקודת מבטה של אם:

משיחה עם אם לילד שהיה בן שנתיים ושמונה חודשים עם כניסתו לגן עולה כי ההורים חשים תסכול