קשיים בהסתגלות
עברנו את הבוקר הראשון, השני והשלישי. וישנם כאלו שהחלו בהסתגלות כבר לפני חמישה ימים. ותמיד, בכל גן, יהיה את הילד הזה, שיבכה ויצרח עד כלות נשמתו, לא ישתף פעולה, שום דבר לא ירצה אותו, וכנראה שיהיה "על הידים" רוב היום. הוא לא יסכים לאכול, לא יצליח לישון צהרים, ויחזור הביתה עייף, ואולי לא יסכים 'לזוז' מהרגל של אמא.. ההורים-מתוסכלים ומיוסרים. לוודאי חוזרים הביתה ושואלים את עצמם האם הם בחרו בגן הנכון .. הגננות – חשות לא בנוח, אולי קצת חסרות אונים, ושלא לדבר על הימים הבודדים שנותרו ללמד על ראש השנה…. והילד ? הילד בסך הכל מביע את רגשותיו. הוא חש חוסר בטחון, עקב השינוי, עקב המפגש עם סביבה חדשה ומטפלות חדשות, יתכן שהוא מוצף בגירויים ומתקשה לווסת את עצמו.אפשר להניח, שכל הילדים לא ממש מרוצים מהפרידה מאמא, ומההכרות עם סביבה חדשה, אך כל ילד מביע את רגשותיו באופן שונה: אחד מתכנס בעצמו ויושב בפינת החדר, ואחד בוכה בקולי קולות. אחד מצליח להסתגל אחרי יומיים, ולאחר יקח שבועיים.
מה עושים ? מבינים שזה לגיטימי, ותקין, על אף שנראה חריג. מביעים אמפטיה, ומתאזרים בסבלנות. גם הילדים שמראים שנורא-נורא קשה להם, יסתגלו. לא מציפים בגירויים, ומתחילים לבסס קשר שיהווה בסיס בטחון עבור הילד. וזכרו, להסביר את הדברים להורי הילד, להרגיעם, לשקף את מהלך היום, ולהעניק להם תחושת בטחון.
שנה טובה
שלכן,
מיכל הרפז