Children's Toys

מאמרים

3 טעויות נפוצות שגננות עושות במהלך מפגש

מטרתו העיקרית של המפגש בגן, היא ליצור פגישה חווייתית חיובית אשר תהיה משותפת לכל הילדים ושבה תתרחש הדדיות והרגשת שייכות של הילדים לקבוצה.

אז מאילו טעיות כדאי להימנע על מנת למקסם את חווית המפגש?


הצעד הראשון- להבין את ההבדל בין מפגש לריכוז

להתחיל פעילות בגן מבלי לתת את הדעת להבדלים העקרוניים שבין "מפגש" לבין "ריכוז" היא טעות גדולה, שעלולה לייצר תסכול רב, הן בקרב הילדים והן עבור הגננות.

כשאנחנו מדברות על "מפגש", אנחנו רואות בעיני רוחנו מפגש חברתי נעים ומהנה, בין חברים, שאינו מחייב השקעה אינטלקטואלית או אחרת. כך גם עבור הילדים. המפגש הוא פעילות נעימה ומגבשת, שמעוררת הקשבה, מחשבה ומעורבות, ותורמת לתחושת ההשתייכות לקבוצה ולרצון להיות חלק ממנה. במפגש, גם אם נושא הפעילות נקבע ע"י הגננת או ע"י הילד, המטרה של הגננת היא לעודד את הילדים לשאול שאלות ולמצוא פתרונות.

שעת "ריכוז", לעומת זאת, כשמה כן היא: פעילות מעמיקה שמחייבת את הילד להתרכז כדי להפיק ממנה את התועלת שבה. הדבר דומה לפעילות בבית הספר בה הילדים קשובים, נשאלים שאלות וצריכים לענות. רק שצורת הישיבה בכיתה לעומת הגן מטעה. הפעילות היא אותה פעילות אך צורת הישיבה בין הגן לבית הספר שונה. ב-"ריכוז", המטרה העיקרית היא להנחיל ידע לילדים. אתן יכולות לדמות זאת כך: כאילו שהגננת פותחת את ראשה ושולפת ממנו ידע, ואז היא פותחת את ראשיהם של הילדים, ומכניסה את הידע פנימה, לתוכם. ב-"ריכוז", הגננת היא זו ששואלת את השאלות, בעוד הילדים מתבקשים להקשיב ולהשיב. למרות שזה נשמע אולי צורם בהתחלה, כשחושבים על ההשוואה בין בית הספר לגן לעומק רואים את המשותף.

ומה הדבר הנכון לעשות?

לפני הכל לעצור ולהבין את ההבדל בין מפגש וריכוז ולהחליט, באיזו גישה אני בוחרת כגננת להעביר את הפעילות, כמפגש או כריכוז. האם נכון מבחינתי לבקש מהילדים לשבת להקשיב ולהכיל את המידע שמגיע ממני אליהם, בריכוז אני שואלת שאלות והם עונים תשובות. או אולי פעילות בה הגננת בוחרת את הנושא המעובר תוך שהיא מבררת מה מסקרן את הילדים. זו יכולה להיות שיחה בעקבות אירוע שהיה בחצר, לדוגמא נמצא קן של נמלים, הילדים גילו עניין רב שאלו שאלו והיו קשובים מתוך מקום של סקרנות לידע שקיבלו מהגננת ומחבריהם. או אירוע שקרה בגן, דן נשך את דנה, המפגש במפגש יש לדון על המקרה על מנת שהילדים יוכלו להסיק מסקנות, כיצד יש להתנהג בחברה. ובתום בשיחה ניתן לצרף לסכם בשיר, דקלום או סיפור רלוונטי לנושא. יש שיגידו, הילד בין שנה וחצי, על מה את מדברת , איך ניתן לערוך מפגש שכזה עם ילדים בגיל הזה. ואני עונה. אתם צודקים, מפגשים מתחילים בגיל שנתיים ומעלה, בה ניתן לקיים דיונים מעין אלה. כל דבר אחר היא פעילות ולא מפגש. בשורה התחתונה חשוב לזכור, שגם אם יש דמיון פיזי בין המפגש לריכוז, בצורת הישיבה ואפילו ברמת התוכן, בסופו של יום קיים שוני מהותי בגישה ובדרכי העברת התוכנית הפדגוגית של שתי הפעילויות, כיוון שמטרותיהן שונות לחלוטין.

הצעד השני- הבנת טווח הקשב של הילד

להושיב את הילדים לפעילות כזאת או אחרת, ולצפות מהם להתרכז מעבר ליכולתם הקוגניטיבית (השכלית) לגילם – היא טעות גדולה שאף עלולה לייצר תסכול רב, בקרב הילדים והגננות כאחד.

בעבר, נהגו לקרוא לכל המפגשים בגן בשם הכולל "ריכוז" או "שעת ריכוז", והציפייה הייתה לדרוש מהילדים לשבת ולהתרכז לאורך זמן. עם השנים חל שינוי בגישה, וגם משרד החינוך שינה את הגדרת הפעילות מ-"ריכוז" ל-מפגש", כדי להדגיש את השוני בגישה בה על הגננת לעבוד עם הילדים. השינוי לא נולד יש מאין. יותר ויותר מחקרים הצביעו על כך שיכולת הריכוז של ילדים בגיל גן מוגבלת, ואינה יכולה להמשך מעבר לטווח של 7 דקות לכל היותר. מעבר לטווח זמן זה, הילד אולי יושב במקומו, אך אין פירושו של דבר שהוא מרוכז בפעילות או מפיק ממנה את התועלת הרצויה. כפי שידוע לכולנו, ילדים אחדים יקומו ממקומם, אחרים יתחילו לשוחח עם הילד שיושב לידם, ואחרים פשוט ישבו על הכיסא ויתנמנמו. כך או כך, כאשר טווח הקשב שלהם אינו נמשך מעבר ל-7 דקות, לא ניתן לתכנן פעילות "ריכוז"/ &qu